Leshan

האטרקציה המרכזית כאן היא הבודהה היושב הגדול בעולם. היושב כן? שלא תתבלבלו. לוקחים רכב מאורגן יחד עם ליאור, רעות, נדב, בר, אליעז, שרית לעבר הבודהה. דנדוש וגוב מאד שמחים מהאווירה הישראלית ונצמדים לחברה' החדשים. דנדוש בטוח שהבנות נשלחו לו מטעם הגיל הרך בשפיים. דנדוש כהרגלו קורא להן "החברות שלי" ודואג לקבוע עם בר לבוא אליה לחדר בערב. לנדב, החבר שלה, אין בעיה עם זה ולנו בוודאי שאין. אחרי נסיעה של כמעט 3 שעות מגיעים ללישאן ושם, איך שאנו יורדים מהרכב שלנו תופסת אותנו בחורה ואומרת לנו מהר מהר בואו להצטלם עם שוטר. זה בערך מה שהבנו מהאנגלית הסינית שלה. פתאום מופיעות שתי סיניות יפות בלבוש משטרה ועוד שוטר וצוות צלמים. תופסים את בר, את דנדוש (שכמובן לא שם קצוץ ומסרב להם) את ג'וביק שכמובן משתף פעולה ואת אבא. מצטלמים לכרזת פרסומת עבור הפארק הזה וסוף סוף פרצופים מערביים. איזו שמחה בלב השוטרים הדוגמנים וצוות הצילום המיומן. זה לא נתן לנו הנחה בכניסה לאתר, אל חשש. אבל מי יודע, אולי לנכדים שלנו. נכנסים לאתר ומתחילים ללכת לאורך הנהר הענק והגועש. ריח הקטורת עולה באוויר והלחות ממש גבוהה. ואז נגלה הראש של בודהה. משהו באמת גדול ממדים. הבודהה כולו גובהו 71 מטר, יושבים על גדת הנהר ומחכה לכל התיירים. יורדים במצוק לצד הבודהה עד שמגיעים לרגליים שלו ומשם מרביצים תמונות. אנחנו וכל הסינים שאיתנו. אין פרטיות והסינים בכל מקום. סיור בכל האתר ויציאה לארוחת הצהריים שלנו. יכול להיות שיש עוד מה לראות אבל אנחנו היום ב"מוד" תיירים, באים רואים, מצלמים וממשיכים. חוצמזה שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר שהחבר'ה לא עושים. נכנסים למסעדה מוסלמית.כך לפחות יודעים שהבשר כשר. מזמינים מה שמזמינים ורק אחרי שמקבלים ואוכלים מקבלים טיפ מהבעל הבית שבסצ'ואן יש להזמין אוכל מקומי ולא אוכל של מחוז אחר. כך הוא יגיע יותר מהר ויותר טעים. טיפ נכון לכל אוכל שתזמין ושלא שייך למקום. בעיקר אם תעז להזמין פיצה בסין. זה ממש קקה, שיהיו בריאים. ואז מתחילים את הנסיעה חזרה לצ'אנגדו. ועכשיו סוף סוף נתקלים בפקק תנועה סיני. מכת בכורות. איזה עונש. חשוב להבין שבסין, בגלל שטובת המדינה מעל הכל, כל הזמן מתקנים פה את הכל. ובגלל שטובת הפרט מעניינת את התחת שלהם אז הם פשוט חוסמים כל הזמן כבישים ומתחילים לקדוח. כמו בתעלת בלאומיך. הם פשוט חוסמים את הכביש המהיר, שמים מיליון קונוסים כתומים ובמקרה הטוב משאירים נתיב אחד פנוי. והסינים כמו סינים מיד עולים גם על השוליים ותוך שתי דקות הכל עומד. מת. אין סיכוי בעולם, גם אם יבוא הרמטכ"ל בכבודו, שמשהו כאן יזוז. עומד. מכבים מנועים ומחכים. יכול להיות שזה ייקח רבע שעה או 5 שעות. פתאום יש תזוזה. משהו קורה והנהגים רצים לרכבים. מניעים את הרכבים וזזים..עשרה מטרים. מכבים מנוע ומחכים. הילדים כבר איך לומר, פחות נהנים מהנסיעה. למזלנו לליאור יש אייפוד ואפשר לשחק משחק של לחבוט בפינגווין. איזה מזל. אפשר להעביר עוד כמה דקות. הנסיעה בסופו של דבר אורכת כארבע וחצי שעות. יצאנו בזול מהסיפור. הפקקים בסין זה שיעור מרתק בסבלנות ובטמטום בלתי יאומן. הפקקים הללו חוזרים על עצמם בכל עיר ובכל דרך ראשית ואין כאן שום חוקי תנועה או סדר הגיוני. מגיעים למלון, מקלחת לישון. אה רגע, דנדוש קבע עם בר. טוב אז הוא הלך ואחר כך חזר.