Part 3 - Xiahe
יצאנו לנסיעת הרכבת הראשונה שלנו. הנה זה מתחיל. אני בראשי מדמיינת את הרכבות בהודו ומצפה להרבה פחות.
התחנה מלאה כנראה במיליארד סינים שיושבים על מזוודותיהם ומחכים בשקט מופתי לשעת פתיחת השערים. גם אנחנו. בינתיים מתחיל לשוחח איתנו בחור סיני צעיר ומציע את עזרתו. בהמשך הוא מוביל אותנו עד לקרון ודואג לנו עד שאנחנו מתמקמים. הפתעה!! קרון נקי, אין ריח, שירותים נקיים, אין ריח, עמדות כיורים לשטיפה והשיא מבחינתי - מיטות עם סדינים, שמיכות וכריות! אני בשוק. הם בכל זאת לא הודים הסינים האלה.
עניין כללי - אני בדרך כלל טוב בדמיון ויכולת להתבטא ולראשונה אני מרגיש קצת חסר. כי איך מתארים דרקון סיני ענק שלא ניתן לעיכול. אין כאן כמעט שום דבר בקטן. בתחנת הרכבת מיליארד סינים בפנים ועוד כמות כזו בחוץ, וכולם בוהים בארבעת האנשים הללו עם העיניים העגולות והשיער הבלונדיני.
נסיעה של שמונה שעות ברכבת. החברה חורפים בענק. נוחתים בלנד'זואו, לגשם. מחליפים 3 אוטובוסים ואחרי עוד 5 שעות מגיעים ליעדנו. איך החלפנו אוטובוסים? שאלה טובה. כל נהג רשם לנו על פתק מה לומר לנהג הבא..
מאת יובל: הגענו לעירה קטנה שקוראים לה שיאחה. שם חיכה לנו חדר עם שלושה מזרונים וכמה אנשים נחמדים וילד קטן עם כוח של יאק. הוא גרר אותי ואת דנדוש כל הערב והוא רק בן 4 . לילד קוראים חוואדזה, או משהו כזה
העיירה שי-אן היא השנייה בחשיבותה עבור הטיבטים, אחרי לאסה. 50% מהאוכלוסייה כאן היא טיבטית, 40% סינית ועוד 10% משבט החוואי. יש כאן אין סוף נזירים טיבטים שמחייכים ומתפעלים (נו, כרגיל) מהילדים הזרים וההורים שלהם. האנשים כאן בצבע שחור, כזה של כוויות קור או משהו. מקבלים אותנו בסבר פנים יפות. אנחנו במין אכסניה שכזו שכמובן לא דוברת אנגלית אבל מסתדרים (Labrang international hostel). האכסניה ישנה מסעדה טובה בה המלצרית קצת (אבל לגמרי קצת) מדברת אנגלית. אבל אל חשש, ממילא נדיר שתקבל את האוכל שביקשת או חשבת שכך הוא נראה, וזה לא ממש משנה כי האוכל בסך הכול טעים לנו מאד. רק יש עניין של "הטעיית לקוח", כמו שנהוג לומר אצלנו במערב. אבל כאן סין, אז תגיד סיה סיה, קח את שני המקלות הסינים ותתחיל לאכול לפני שיתקרר או שיהיה חלילה פחות חריף. בתאבון
ידע כללי: שינה בטיול- בכל מקום בו אנו מתאכסנים אנו מזמינים חדר עם שתי מיטות. ואז, בתרגולת קבועה אנו במיומנות משנים את העיצוב הפנימי של החדר: מיטה אחת עוברת ליד הקיר, השנייה נצמדת אליה, הארונית זזה ליד החלון, החלון זז ליד הכניסה וכך הלאה. עד שבעצם הפכנו את החדר למזרון אחד, וכך אנו ישנים ארבעתנו. אבל פה זה לא נגמר. יש לזכור שקיבלנו 2 שמיכות. אם אנו ברי מזל נקבל שמיכה נוספת. ובערב יש את סידור השינה. בדרך כלל דנדוש ישן ליד הקיר (כדי שלא יתגלגל), לידו ישן ג'וב ואז שנינו. אבל ג'וב אומר שדנדוש מרביץ לו בלילה. מה שנכון. אז בלילה הבא משנים את המיקום כך שאמא ליד דנדוש ואני ליד ג'וב. אבל ג'וב בועט בי בלילה. אז משנים בלילה הבא כך שג'וב בצד אחד, דנדוש בצד השני ושנינו באמצע. חשוב לציין כי דנדוש בעיקר מרביץ עם הידיים וג'וב בעיקר בועט (קארטיסיט לא?). אבל אז ישנם מקרים בלתי מתוכננים. למשל- ג'וב כמעט תמיד מפיל את השמיכה, מה שמצריך את ארבעתנו לישון עם 2 שמיכות כי אנו מבחינים בזה רק בבוקר. ואז קורה מצב (כמו הלילה) שלדנדוש ברח קצת פיפי אז נשארנו עם מיטה וחצי ושתי שמיכות ל 4 איש. ומה שיפה בזה הוא שעד הבוקר לא ממש שמנו לב לזה. פשוט מסתדרים תוך כדי שינה. ואגב שינה, בשי-אן ישנו עם אותם בגדים שהלכנו איתם, וכל זה במשך 3 ימים כי לא היו מקלחות. כלומר היו אך הן היו מקלחות משותפות ועם מים קפואים. אז מוותרים. מה שבטוח זה כשהילדים יגיעו לטירונות גולני הם יקבלו פטור מהגיבוש. ממש כך. ומבחינתם כזכור, לוותר על מקלחת או לישון עם הבגדים (כי פשוט היה קר) זה לא סיפור שבכלל ראוי לכתוב עליו. אבל אני כותב. ליתר בטחון.
ממשיכים לטייל בעיירה ולוקחים סיור מודרך לתוך המקדשים והמנזרים. בכל אחד מהמקדשים ממתין לנו בודהה אחר, כל בודהה ותחום ההתמחות שלו (רפואה, פילוסופיה, רחמים וכו') ולכל אחד דרגה משלו בסולם ההיררכיות של 1000 הבודהות. לג'וב ודנדוש היה חשוב לדעת באיזה מקום כל אחד בהיררכיה. למשל היינו אצל בודהה מספר 7 ואחר כך עברנו למספר 5 ודנדוש היה מבסוט וציין כי גם הוא בן 5. הנזיר אהב את ההערה והמשיך להרחיב בעניין שלשמו התכנסנו. והאמת שבשלב מסויים אני לגמרי מלא כבר מהבודהות והעיסוק בזה ומצידי אפשר אפילו לעבור ולדבר על מדד הדאו ג'ונס. ואז, בדיוק שמסתיים הסיור את מי אנו פוגשים? את נהג המונית הנחמד שלנו שהסיע אותנו מתחנת האוטובוס לאכסניה וכל הדרך הציע לקחת אותנו לקאסלה (Ca-se-le'). בכל אופן כך הוא ביטא את זה ואנחנו כמובן הבנו שמדובר בארמון. אבל בשום מקום לא כתוב שיש ארמון ומבירור שעשינו אף אחד לא הבין מה כוונתנו. אבל זה כמובן לא חדש. אנחנו לא כאן בשביל שיבינו אותנו וההפך כנ"ל. בקיצור, אמרנו לו "אתה יודע מה, כך אותנו לקאסאלה הזה שלך ונראה מה הסיפור". ואז אנו נוסעים והנה אנו מתקרבים למרחבים הירוקים שבפאתי הכפר והוא מבסוט ומצביע על הקאסאלה שזה בעצם באנגלית- Grass land או כמו שהוא מנסה לומר- גראסאלנד. והנה רק דוגמא למישהו שחושב שהוא יודע אנגלית ולמשפחה ישראלית שחושבת שהיא יודעת איפה היא נמצאת. דנדוש וג'וב אימצו בחום את המילה החדשה שהיא לפעמים נשמעת קצת ביידיש. קאסאלה. ואכן מאד יפה בגראסלנד הזו, מלאה עשב ירוק, יאקים והרים ממש תלולים. חוזרים איתו לאכסניה, למסעדה הקטנה והטעימה הצמודה לה, מבקשים אוכל לא חריף, מקבלים אוכל כן חריף, אוכלים, מזיעים וחוזרים לחדר לארוז. מחר ב 07:00 נהיה בדרך לאוטובוס וליעד הבא.
פינת הידע כללי- נסיעה באוטובוס: אנו נוהגים בנסיעות האוטובוס הבינעירוניות בטקטיקה של לתפוס את הספסל האחורי. למעשה אנו מנצלים את החיסרון והופכים אותו ליתרון. הרי אף אחד לא אוהב את הספסל האחורי,נכון? אז אנו משתלטים עליו ומתפרשים בו והופכים אותו לחדר שלנו. דנדוש כאן, ג'וב כאן, התיק עם האוכל כאן ושנינו באמצע. אנו משלמים על 3 כרטיסים ותופשים 6 מושבים. ואז יש מצבים שהכרטיסן פה ושם מוסיף לנו עוד נוסע אבל הוא מודע לזה שהשטח הזה בעיקרון שלנו ואנו מאפשרים לנוסע הזמני הזה להיות בטריטוריה שלנו. עד כה זה עבד יפה והנוסעים שהצטרפו אלינו היו אסירי תודה. כולל בן שבט הגולוק וזה שלצידו משבט החווי. שני אינדיאנים מהאגדות.
נפרדים מעיירת המנזרים והנזירים הצבועים בבורדו. מוקפת גלגלי תפילה ואוירה
התחנה מלאה כנראה במיליארד סינים שיושבים על מזוודותיהם ומחכים בשקט מופתי לשעת פתיחת השערים. גם אנחנו. בינתיים מתחיל לשוחח איתנו בחור סיני צעיר ומציע את עזרתו. בהמשך הוא מוביל אותנו עד לקרון ודואג לנו עד שאנחנו מתמקמים. הפתעה!! קרון נקי, אין ריח, שירותים נקיים, אין ריח, עמדות כיורים לשטיפה והשיא מבחינתי - מיטות עם סדינים, שמיכות וכריות! אני בשוק. הם בכל זאת לא הודים הסינים האלה.
עניין כללי - אני בדרך כלל טוב בדמיון ויכולת להתבטא ולראשונה אני מרגיש קצת חסר. כי איך מתארים דרקון סיני ענק שלא ניתן לעיכול. אין כאן כמעט שום דבר בקטן. בתחנת הרכבת מיליארד סינים בפנים ועוד כמות כזו בחוץ, וכולם בוהים בארבעת האנשים הללו עם העיניים העגולות והשיער הבלונדיני.
נסיעה של שמונה שעות ברכבת. החברה חורפים בענק. נוחתים בלנד'זואו, לגשם. מחליפים 3 אוטובוסים ואחרי עוד 5 שעות מגיעים ליעדנו. איך החלפנו אוטובוסים? שאלה טובה. כל נהג רשם לנו על פתק מה לומר לנהג הבא..
מאת יובל: הגענו לעירה קטנה שקוראים לה שיאחה. שם חיכה לנו חדר עם שלושה מזרונים וכמה אנשים נחמדים וילד קטן עם כוח של יאק. הוא גרר אותי ואת דנדוש כל הערב והוא רק בן 4 . לילד קוראים חוואדזה, או משהו כזה
העיירה שי-אן היא השנייה בחשיבותה עבור הטיבטים, אחרי לאסה. 50% מהאוכלוסייה כאן היא טיבטית, 40% סינית ועוד 10% משבט החוואי. יש כאן אין סוף נזירים טיבטים שמחייכים ומתפעלים (נו, כרגיל) מהילדים הזרים וההורים שלהם. האנשים כאן בצבע שחור, כזה של כוויות קור או משהו. מקבלים אותנו בסבר פנים יפות. אנחנו במין אכסניה שכזו שכמובן לא דוברת אנגלית אבל מסתדרים (Labrang international hostel). האכסניה ישנה מסעדה טובה בה המלצרית קצת (אבל לגמרי קצת) מדברת אנגלית. אבל אל חשש, ממילא נדיר שתקבל את האוכל שביקשת או חשבת שכך הוא נראה, וזה לא ממש משנה כי האוכל בסך הכול טעים לנו מאד. רק יש עניין של "הטעיית לקוח", כמו שנהוג לומר אצלנו במערב. אבל כאן סין, אז תגיד סיה סיה, קח את שני המקלות הסינים ותתחיל לאכול לפני שיתקרר או שיהיה חלילה פחות חריף. בתאבון
ידע כללי: שינה בטיול- בכל מקום בו אנו מתאכסנים אנו מזמינים חדר עם שתי מיטות. ואז, בתרגולת קבועה אנו במיומנות משנים את העיצוב הפנימי של החדר: מיטה אחת עוברת ליד הקיר, השנייה נצמדת אליה, הארונית זזה ליד החלון, החלון זז ליד הכניסה וכך הלאה. עד שבעצם הפכנו את החדר למזרון אחד, וכך אנו ישנים ארבעתנו. אבל פה זה לא נגמר. יש לזכור שקיבלנו 2 שמיכות. אם אנו ברי מזל נקבל שמיכה נוספת. ובערב יש את סידור השינה. בדרך כלל דנדוש ישן ליד הקיר (כדי שלא יתגלגל), לידו ישן ג'וב ואז שנינו. אבל ג'וב אומר שדנדוש מרביץ לו בלילה. מה שנכון. אז בלילה הבא משנים את המיקום כך שאמא ליד דנדוש ואני ליד ג'וב. אבל ג'וב בועט בי בלילה. אז משנים בלילה הבא כך שג'וב בצד אחד, דנדוש בצד השני ושנינו באמצע. חשוב לציין כי דנדוש בעיקר מרביץ עם הידיים וג'וב בעיקר בועט (קארטיסיט לא?). אבל אז ישנם מקרים בלתי מתוכננים. למשל- ג'וב כמעט תמיד מפיל את השמיכה, מה שמצריך את ארבעתנו לישון עם 2 שמיכות כי אנו מבחינים בזה רק בבוקר. ואז קורה מצב (כמו הלילה) שלדנדוש ברח קצת פיפי אז נשארנו עם מיטה וחצי ושתי שמיכות ל 4 איש. ומה שיפה בזה הוא שעד הבוקר לא ממש שמנו לב לזה. פשוט מסתדרים תוך כדי שינה. ואגב שינה, בשי-אן ישנו עם אותם בגדים שהלכנו איתם, וכל זה במשך 3 ימים כי לא היו מקלחות. כלומר היו אך הן היו מקלחות משותפות ועם מים קפואים. אז מוותרים. מה שבטוח זה כשהילדים יגיעו לטירונות גולני הם יקבלו פטור מהגיבוש. ממש כך. ומבחינתם כזכור, לוותר על מקלחת או לישון עם הבגדים (כי פשוט היה קר) זה לא סיפור שבכלל ראוי לכתוב עליו. אבל אני כותב. ליתר בטחון.
ממשיכים לטייל בעיירה ולוקחים סיור מודרך לתוך המקדשים והמנזרים. בכל אחד מהמקדשים ממתין לנו בודהה אחר, כל בודהה ותחום ההתמחות שלו (רפואה, פילוסופיה, רחמים וכו') ולכל אחד דרגה משלו בסולם ההיררכיות של 1000 הבודהות. לג'וב ודנדוש היה חשוב לדעת באיזה מקום כל אחד בהיררכיה. למשל היינו אצל בודהה מספר 7 ואחר כך עברנו למספר 5 ודנדוש היה מבסוט וציין כי גם הוא בן 5. הנזיר אהב את ההערה והמשיך להרחיב בעניין שלשמו התכנסנו. והאמת שבשלב מסויים אני לגמרי מלא כבר מהבודהות והעיסוק בזה ומצידי אפשר אפילו לעבור ולדבר על מדד הדאו ג'ונס. ואז, בדיוק שמסתיים הסיור את מי אנו פוגשים? את נהג המונית הנחמד שלנו שהסיע אותנו מתחנת האוטובוס לאכסניה וכל הדרך הציע לקחת אותנו לקאסלה (Ca-se-le'). בכל אופן כך הוא ביטא את זה ואנחנו כמובן הבנו שמדובר בארמון. אבל בשום מקום לא כתוב שיש ארמון ומבירור שעשינו אף אחד לא הבין מה כוונתנו. אבל זה כמובן לא חדש. אנחנו לא כאן בשביל שיבינו אותנו וההפך כנ"ל. בקיצור, אמרנו לו "אתה יודע מה, כך אותנו לקאסאלה הזה שלך ונראה מה הסיפור". ואז אנו נוסעים והנה אנו מתקרבים למרחבים הירוקים שבפאתי הכפר והוא מבסוט ומצביע על הקאסאלה שזה בעצם באנגלית- Grass land או כמו שהוא מנסה לומר- גראסאלנד. והנה רק דוגמא למישהו שחושב שהוא יודע אנגלית ולמשפחה ישראלית שחושבת שהיא יודעת איפה היא נמצאת. דנדוש וג'וב אימצו בחום את המילה החדשה שהיא לפעמים נשמעת קצת ביידיש. קאסאלה. ואכן מאד יפה בגראסלנד הזו, מלאה עשב ירוק, יאקים והרים ממש תלולים. חוזרים איתו לאכסניה, למסעדה הקטנה והטעימה הצמודה לה, מבקשים אוכל לא חריף, מקבלים אוכל כן חריף, אוכלים, מזיעים וחוזרים לחדר לארוז. מחר ב 07:00 נהיה בדרך לאוטובוס וליעד הבא.
פינת הידע כללי- נסיעה באוטובוס: אנו נוהגים בנסיעות האוטובוס הבינעירוניות בטקטיקה של לתפוס את הספסל האחורי. למעשה אנו מנצלים את החיסרון והופכים אותו ליתרון. הרי אף אחד לא אוהב את הספסל האחורי,נכון? אז אנו משתלטים עליו ומתפרשים בו והופכים אותו לחדר שלנו. דנדוש כאן, ג'וב כאן, התיק עם האוכל כאן ושנינו באמצע. אנו משלמים על 3 כרטיסים ותופשים 6 מושבים. ואז יש מצבים שהכרטיסן פה ושם מוסיף לנו עוד נוסע אבל הוא מודע לזה שהשטח הזה בעיקרון שלנו ואנו מאפשרים לנוסע הזמני הזה להיות בטריטוריה שלנו. עד כה זה עבד יפה והנוסעים שהצטרפו אלינו היו אסירי תודה. כולל בן שבט הגולוק וזה שלצידו משבט החווי. שני אינדיאנים מהאגדות.
נפרדים מעיירת המנזרים והנזירים הצבועים בבורדו. מוקפת גלגלי תפילה ואוירה
